כתיבתו של דוד בן-גוריון היא חלק מרכזי בעשייתו הציבורית והמנהיגותית. לאורך עשרות שנים תיעד ביומנים, במכתבים, בנאומים ובמאמרים את תהליכי החשיבה, קבלת ההחלטות וההתמודדות עם סוגיות יסוד של התנועה הציונית ושל מדינת ישראל.
העיון בכתבים מאפשר להכיר לא רק את האירועים עצמם, אלא את האופן שבו נותחו, הובנו והוכרעו בזמן אמת ולהעמיק בשאלות של מנהיגות, מדיניות ואחריות ציבורית.
״חזון ודרך״ — יובל שנים למותו של בן־גוריון
"כמעט כל הדברים שנקבצו בספר זה נאמרו או נכתבו בשעתם כלפי המחר. בינתיים נהפך המחר ליום אתמול והתכונות והבירורים והסידורים שכותב השורות האלה טיפל בהם בימי הגורל נעשו כאילו לנחלת עבר. אולם דאגת בטחון ישראל במקומה עומדת — במלוא חומרתה ודחיפותה"
(דוד בן־גוריון, במקום הקדמה, 24.6.1950)
"לא תמיד יכול אדם לדבר אפילו בשם עצמו, כי גם באדם יחיד מתרוצצים רצונות ונטיות והערכות מתנגדים אלה לאלה." (במעלה ההר)
התייחסותו של בן-גוריון אל העבר וההווה כללה לא פעם ביקורת בהשראת נבואות הזעם התנ"כיות, אבל העתיד של בן-גוריון היה תמיד נבואת נחמה על מוסר, שוויון, סולידריות והזדהות.
