כתיבתו של דוד בן-גוריון היא חלק מרכזי בעשייתו הציבורית והמנהיגותית. לאורך עשרות שנים תיעד ביומנים, במכתבים, בנאומים ובמאמרים את תהליכי החשיבה, קבלת ההחלטות וההתמודדות עם סוגיות יסוד של התנועה הציונית ושל מדינת ישראל.
העיון בכתבים מאפשר להכיר לא רק את האירועים עצמם, אלא את האופן שבו נותחו, הובנו והוכרעו בזמן אמת ולהעמיק בשאלות של מנהיגות, מדיניות ואחריות ציבורית.
״חזון ודרך״ — יובל שנים למותו של בן־גוריון
"כמעט כל הדברים שנקבצו בספר זה נאמרו או נכתבו בשעתם כלפי המחר. בינתיים נהפך המחר ליום אתמול והתכונות והבירורים והסידורים שכותב השורות האלה טיפל בהם בימי הגורל נעשו כאילו לנחלת עבר. אולם דאגת בטחון ישראל במקומה עומדת — במלוא חומרתה ודחיפותה"
(דוד בן־גוריון, במקום הקדמה, 24.6.1950)
"לא תמיד יכול אדם לדבר אפילו בשם עצמו, כי גם באדם יחיד מתרוצצים רצונות ונטיות והערכות מתנגדים אלה לאלה." (במעלה ההר)
התייחסותו של בן-גוריון אל העבר וההווה כללה לא פעם ביקורת בהשראת נבואות הזעם התנ"כיות, אבל העתיד של בן-גוריון היה תמיד נבואת נחמה על מוסר, שוויון, סולידריות והזדהות.
הספר 'נצח ישראל' יצא לאור לראשונה בסתיו 1963, חודשים אחדים לאחר פרישתו הסופית של בן-גוריון מראשות הממשלה. הספר הוא מאסף של ההקדמות שכתב בן-גוריון לשנתוני הממשלה. ההקדמות הן מאמרים פרוגרמתיים רחבים שכתב ראש הממשלה לאזרחי המדינה בשנות החמישים ובראשית שנות הששים – בשנים שבהן כיהן בתפקיד ראש הממשלה על עלייה וקליטה, ביטחון ישראל, ההיסטוריה היהודית, מקומה של ישראל בעולם, מדע וחדשנות ועוד
בספר זה תמצאו את סיפור הקמתה של מדינת ישראל ושנותיה הראשונות מנקודת המבט של ראש ממשלתה הראשון. הוא אומנם לא חשש ששמו ייעלם מן ההיסטוריה – לא היה לו ספק שיקבל מקום של כבוד בכל התייחסות להקמת המדינה. אבל היה לו חשוב לתאר את ההיסטוריה מנקודת המבט שלו; להסביר, להדגיש, לבאר ולהתמודד עם הביקורת, גם אם חלקה טרם נאמרה. בן-גוריון לא ראה בעיצוב המורשת רק מבט לאחור, אל ההיסטוריה, אלא גם מעשה של חזון לעתיד – ההיסטוריה כידוע מעצבת את ההווה ואת העתיד.
