חייו של דוד בן-גוריון נשזרו באירועים המרכזיים שעיצבו את התנועה הציונית ואת מדינת ישראל. לאורך עשרות שנים היה שותף להכרעות היסטוריות, יזם מהלכים מכריעים והשפיע על דרכה של המדינה בראשית ימיה.
עמוד זה מציג תחנות מרכזיות בחייו של בן-גוריון – מרגעי ההחלטה האישיים ועד לצמתים הלאומיים שבהם עמד במוקד ההנהגה. דרך ציוני דרך אלו ניתן להתבונן במסלול חייו של מי שהיה ממנהיגי הציונות הבולטים וממקימי מדינת ישראל, ולהבין כיצד חזון, אחריות ומנהיגות עיצבו את המציאות שבה אנו חיים היום.
נולד בעיירה פלונסק, שנמצאת היום בפולין. ילד שישי לשיינדל ואביגדור גרין.
ייסד עם כמה נערים בני-עירו אגודה ציונית בשם 'עזרא', שחבריה לימדו עברית נערים נוספים בעיירה.
עלה לארץ. ביום עלייתו הלך מנמל יפו, אליו הגיע, למושבה פתח תקווה. תקופה מסויימת עבד ביקב בראשון לציון ובכפר סבא.
עבר לגליל והשתקע במושבה סג'רה.
בוועידת 'פועלי ציון' בארץ ישראל נבחר, יחד עם יצחק בן-צבי ורחל ינאית, לחבר מערכת השבועון 'האחדות', שבו נתפרסם מאמרו הראשון בחתימה: בן-גוריון.
למד משפטים באוניברסיטת איסטנבול, שבתורכיה.
כשהגיע לחופשת לימודים בארץ פרצה מלחמת העולם הראשונה.
התורכים גירשו אותו מהארץ, ויחד עם יצחק בן-צבי הוגלה לאלכסנדריה. באותה שנה יצאו שניהם לניו-יורק, ופעלו למען ארץ ישראל בארצות הברית.
נשא לאשה את פולה מונבז.
בן-גוריון ובן-צבי השתתפו בארגון תנועת התנדבות לגדודים עבריים בצבא בריטניה בקרב יהודי ארצות הברית. שניהם היו בין המתנדבים לגדודים. בגדוד הוא החל פעילות משותפת עם ברל כצנלסון לאיחוד תנועת העבודה. עם הכיבוש הבריטי חזר בן-גוריון לארץ ישראל עם הגדוד.
ממקימי מפלגת 'אחדות העבודה'. מפלגה זו היתה איחוד של מפלגתו של בן גוריון 'פועלי ציון' עם קבוצת ה'בלתי מפלגתיים'.
שימש המזכיר הכללי של הסתדרות העובדים בארץ ישראל.
ממקימי 'חברת העובדים' - גוף שניהל את מוסדותיה הכלכליים של הסתדרות העובדים וביטאה את אחדות הפועלים.
ממקימי מפא"י – מפלגת פועלי ארץ ישראל שהיתה איחוד בין מפלגתו – 'אחדות העבודה' - למפלגת 'הפועל הצעיר'. הנהיג את המפלגה ביחד עם חברו ברל כצנלסון.
נבחר להנהלת הסוכנות היהודית. פותח במגעים עם מנהיגים לאומיים ערבים בארץ ומחוצה לה.
חותם על הסכמים עם זאב ז'בוטינסקי, מנהיג תנועת הימין הציוני – הרוויזינסטים – כדי לאחות את הקרע בתנועה הציונית. ההסכמים אינם מתממשים בגלל התנגדות בקרב חברי ההסתדרות.
נבחר ליושב ראש הנהלת הסוכנות היהודית – הגוף שהנהיג את היהודים מול השלטון הבריטי ומול מדינות העולם.
בתקופת המרד הערבי-מאורעות 1936-1939 היה מראשי התומכים המדיניות 'ההבלגה' - התאפקות מול פעולות הערבים והמנעות מפגיעה בחפים מפשע.
כאשר פורסם 'הספר הלבן', בו הגבילו הבריטים עלייה והתיישבות יהודית בארץ ישראל, קבע בן- גוריון את קווי המאבק: הגברת ההעפלה והקמת נקודות התיישבות, גם במקומות אסורים מטעם השלטון הבריטי. יחד עם זאת, עם תחילת המלחמה, עודד שיתוף פעולה עם הבריטים במאבק מול הגרמנים ואף גיוס לצבא הבריטי.
יזם את 'ועידת בילטמור', שאישרה את 'תכנית בילטמור'. בתכנית זו נקבע שמטרות הציונות הן, הקמת קהיליה יהודית בארץ ישראל.
ביקר במחנות שארית הפליטה באירופה.
קיבל לידיו את תיק הביטחון בהנהלת הסוכנות היהודית ולמד לעומק את נושא הביטחון בתקופה שכונתה 'הסמינר'.
הכריז על הקמת מדינת ישראל. עם הכרזת המדינה, עמד בראש הממשלה הזמנית וכיהן בתפקיד שר הביטחון. במלחמת העצמאות היה שר הביטחון וראש הממשלה. כחלק מתהליך הקמת צה"ל הורה על הפגזת 'אלטלנה' – אניית נשק של האצ"ל שהגיעה לחופי הארץ וכן על פרוק מטה הפלמ"ח
אחרי הבחירות הראשונות הקים קואליציה ועמד בראש הממשלה הנבחרת הראשונה. כיהן גם כשר ביטחון.
יזם את העברת משרדי הממשלה לירושלים.
התפטר ועלה לשדה בוקר שבנגב.
חזר לכהן בתפקיד שר הביטחון. אחרי הבחירות חזר לתפקידיו הקודמים: ראש הממשלה ושר הביטחון.
לאחר מגעים עם צרפת ובריטניה, וכתגובה להתקפות של מסתננים מהגבולות הוביל כשר ביטחון למבצע 'קדש' בו נכבש חצי האי סיני. בעקבות לחצי המעצמות - הורה בן-גוריון על נסיגה.
בהיותו בן 77, החליט בן-גוריון להתפטר מהממשלה.
היה ממקימי 'רשימת פועלי ישראל' (רפ"י) שמורכבת בעיקר מפורשי מפא"י. נבחר מטעמה לכנסת השישית. היא זכתה בעשרה מנדטים.
נפטרה פולה בן-גוריון.
לאחר איחוד רפ"י עם מפא"י ועם 'אחדות העבודה' ל'מפלגת העבודה הישראלית', הקים עם אוהדיו את 'הרשימה הממלכתית' ונבחר מטעמה לכנסת השביעית.
בגיל 85, התפטר מחברותו בכנסת, פרש כליל מפעילות פוליטית, והקדיש את זמנו לכתיבת זכרונותיו.
בגיל 87, מעט אחרי מלחמת יום הכיפורים, נפטר דוד בן-גוריון ונקבר בשדה-בוקר, ליד קבר רעייתו, בחלקת קבר שבחר בחייו
הורידו את החוברת "בן-גוריון – ציוני דרך" ובה סקירה רחבה של תחנות מרכזיות בחייו, מהעלייה לארץ ועד שנות הנהגתו במדינת ישראל.
