האיש ופועלו

קורות חייו

דוד בן גוריון, קורות חיים


1886
נולד בפלונסק שבפולין. ילדם הששי של שיינדל ואביגדור גרין.

1900
ייסד עם כמה נערים בני-עירו אגודה ציונית בשם 'עזרא' למטרתה לחזק את מעמד השפה העברית.
החברים התחייבו לדבר עברית ואף יסדו קבוצות לימוד עברית לנערים יהודיים עניים בעיירה. למרות התנגדות ההנהגה הדתית השתתפו בפעילות כ-200 נערים.

1906
עלה לארץ-ישראל. ביום עלייתו הלך ברגל לפתח-תקווה. עבד כפועל חקלאי בפתח תקווה, ביקב בראשון לציון ובכפר-סבא. 
נבחר לחבר הועד המרכזי של מפלגתו 'פועלי ציון' בארץ והיה שותף לכתיבת מצע המפלגה בישראל.

1907
עלה לגליל והשתקע כפועל חקלאי במושבה סג'רה. 

1910
בוועידת פועלי ציון נבחר כחבר מערכת השבועון  'האחדות', כתב העת של 'פועלי ציון' בארץ. בכתב עת זה נתפרסם מאמרו הראשון בחתימה: בן-גוריון. 

1912
עבר לאיסטנבול, עיר הבירה של טורקיה ששלטה אז בארץ, ולמד בה משפטים במטרה לייצג את היהודים בארץ ישראל במוסדות השלטון התורכי. 

1914
בקיץ, כשהגיע בן-גוריון לחופשה בארץ, פרצה מלחמת העולם הראשונה.
התורכים גרשו את בן-גוריון יחד עם יצחק בן-צבי חברו לאלכסנדריה בגלל פעילותם הציונית. מאלכסנדריה עברו בן-גוריון ובן צבי לארצות הברית. הם נדדו ברחבי ארצות הברית וגייסו יהודים למפלגתם 'פועלי ציון'. בהיותו בארה"ב פגש את פולה מונבז ונשא אותה לאישה. 

1917
תגובה ל'הצהרת בלפור' בה הודיעו הבריטים על תמיכתם בהקמת בית לאומי לעם היהודי בארץ ישראל, ארגנו בן-גוריון ובן-צבי תנועת התנדבות של יהודי ארצות הברית לגדודים עבריים בצבא הבריטי. בן-גוריון התנדב לגדוד וחזר לעמו לארץ. 

1919
בן-גוריון וחבריו הקימו מפלגה חדשה – 'אחדות העבודה', איחוד של מפלגתו עם כוחות נוספים.

1921
נבחר למזכירות הועד הפועל של הסתדרות העובדים הכללית בארץ ישראל והפך לבעל התפקיד המרכזי בהסתדרות. 

1931
מפלגתו, אחרות העבודה, התאחדה עם מפלגת 'הפועל הצעיר' וביחד הקימו את מפא"י – מפלגת פועלי ארץ ישראל. 

1933
נבחר לחבר ההנהלה הציונית – הגוף העליון של התנועה הציונית. 

1935
נבחר ליו"ר ההנהלה הציונית והנהלת הסוכנות היהודית והיה לאחד משני מנהיגי התנועה הציונית יחד עם נשיא התנועה – חיים ויצמן. 

1937
לאחר שוועדת פיל, וועדת חקירה מלכותית בריטית, הציעה לחלק את ארץ ישראל לשתי מדינות – יהודית וערבית, הוביל בן-גוריון בקונגרס הציוני את ההחלטה שמקבלת את עקרון החלוקה ומסמיכה את הנהגה לדון בה. החלטה זו לא הובילה למעשה, שכן הערבים לא קיבלו את ההצעה. 

1939
בעקבות פרסום 'הספר הלבן', שבו הגבילו הבריטים עלייה והתיישבות יהודית, קבע בן-גוריון את קווי המאבק כנגדם: הגברת ההעפלה – העליה הבלתי לגלית – והקמת נקודות התיישבות גם במקומות אסורים על פי החוק הבריטי.  
עם פרוץ מלחמת העולם השניה קבע את הנוסחה הכפולה "עלינו לעזור לבריטים במלחמתם כאילו לא היה 'ספר לבן', ועלינו לעמוד נגד 'הספר הלבן' כאילו לא היתה מלחמה."

1942
בעודו בארה"ב, יזם את 'ועידת בילטמור', שאישרה את 'תוכנית בילטמור': הכרזה שמטרת הציונות היא הקמת קהילה יהודית בארץ ישראל.

1945
עם סיום מלחמת העולם השניה. ביקר במחנות העקורים באירופה וזועזע ממצבם של ניצולי השואה. 

1946
בקונגרס הציוני הראשון שהתקיים אחרי מלחמת העולם השנייה קיבל על עצמו, בנוסף לתפקידו כיו"ר בהנהלת הסוכנות היהודית, את תיק הביטחון, שלא היה קיים קודם. במסגרת זו הכין את כוחות ההגנה למלחמה. עוד לפני שקיבל על עצמו את התפקיד יזם מערך 'רכש' שבאמצעותו נרכשו כלי נשק ותחמושת. 

1948
ב-14 במאי 1948, ה' באייר תש"ח, הכריז דוד בן-גוריון על הקמת מדינת ישראל. עם הכרזת המדינה, עמד בראש הממשלה הזמנית וכיהן בתפקיד שר הביטחון. 

1949
בבחירות הראשונות שנערכו במדינת ישראל זכתה מפא"י, מפלגתו של בן-גוריון, למספר הקולות הרב ביותר והוא הרכיב את הממשלה. הוא המשיך לכהן גם כשר ביטחון. 
מאז הקמת מדינה החלו להגיע לארץ מאות אלפי יהודים מכל רחבי העולם. ממשלת ישראל בראשותו של בן-גוריון השקיע את מירב המאמצים בקליטת העולים. במסגרת זו הוקמו שכונות זמניות בשם מעברות. בתוך שלוש שנים הוכפלה האוכלוסייה במדינת ישראל – מצב ללא תקדים.

1953
התפטר ועבר לחיות בשדה בוקר בנגב. 

1955
חזר לכהן בתפקיד שר הביטחון. בסוף אותה שנה, לאחר הבחירות, חזר לתפקיד ראש הממשלה.

1956
לאחר מגעים של בן-גוריון עם צרפת ואנגליה התקיים מבצע 'קדש' ונכבש חצי האי סיני. בעקבות לחצי המעצמות – הורה  בן-גוריון על נסיגה מכל השטח שנכבש. 

1959
הוביל את מפלגתו לנצחון גדול בבחירות – 47 מנדטים. 

1961
התפטר מרשות הממשלה. אחרי הבחירות חזר לכהן כראש ממשלה ושר ביטחון. 

1963
התפטר מהממשלה, אך הוא המשיך בפעילותו הפוליטית.

1965
השתתף בהקמת 'רשימת פועלי ישראל' (רפ"י) עם חברים נוספים ממפא"י. המפלגה זכתה לעשרה מנדטים לכנסת ובן-גוריון כיהן כחבר כנסת מטעמה.

1969
לאחר איחוד רפ"י עם מפא"י ואחדות העבודה, הקים עם אוהדיו את 'הרשימה הממלכתית' ונבחר מטעמה לכנסת השביעית. 

1970
התפטר מחברותו בכנסת, פרש כליל מפעילות פוליטית. 

1973
בגיל 87 נפטר דוד בן-גוריון ונקבר ליד רעייתו, פולה, בחלקת הקבר שבמדרשת שדה בוקר (שתקרא לימים על שמו: מדרשת בן-גוריון).